ספר : מין ואהבה האנטומיה והפיזיולוגיה מסטרס וג'ונסון על אנטומיה מינית של האישה 

לרכישת ספר מין ואהבה לחץ כאן

הפות: 

איברי המין החיצוניים של האישה קרויים בלטינית ולווה. פירושה כיסוי. כוללים: כף הערווה השפתיים פנימיות גדולות  , הדגדגן, חיץ.

כף הערווה : mons veneris , תל וינוס (אלת האהבה הרומאית ). כרית  של רקמת שומן המכונה בעור והשיער הערווה.

יש באזור זה הרבה מאוד קצות עצבים. נגיעה או לחיצה יכולה להביא לאירוע מיני. 

השפתיים הגדולות: 

הם עור המכסים על כמות גדולה של רקמה שומנית של שכבה  דקה של שריר חלק. משופעות  בלוטות זיעה ושומן

כמו גם בקלות עצבים המפוזרים בהן בנדיבות השפתיים הגדולות מקופלות בקו האמצע כשאין גירוי מיני ומהווה הגנה מכנית על פי השופכה ועל הכניסה לנרתיק. 

השפתיים הפנימיות: 

הן השפתיים הקטנות, צורתן  ככלי כותרת מתעקלים.  יש לנו ליבה של ריקמה ספוגית עשירה בכלי דם קטנים, יש הרבה מאוד קצות של מצבי חלשה.

השפתיים הקטנות נפגשות בדיוק מעל הדגדגן ויוצרות קפל  עור הנקרא קיפת הדגדגן או "עורלה נשית " והם מקור הנאה להרבה נשים. 

בתוכם יש את הבולטות על שם ברטולין קשורות לתעלות קטנות הנפתחות לעבר המשטח הפנימי של השפתיים ליד פי הנרתיק, 

בנוסף הן מפרידות טיפות אחדות המלחלחות מעט את השפתיים. 

הדגדגן: 

אחד האיזורים  הרגישים  ביותר אביזרי המין הנשיים,  מצוי בדיוק  מחת לנקודה  בה מתאחדים חלקיהן העליונים  של השפתיים הקטנות.

החלק היחיד שניתן לראות הוא ראש הדגדגן "עטרת הדגדגן" כי ו כפתור קטן ומבריק.

מתגלה כשמשילים בעדינות את העור המכונה כיפת הדגדגן, שמכסה אותו. 

יש גם א ת רגליים הדגדגן אשר מובילות אל עצם החיק.

הדגדגן מושפע בקיבוץ עצבים לכן הוא רגיש מאוד , הכיפה משמשת בתפקיד הגנתי על הדגדגן. אנטומיה מינית של האישה

החיץ : 

בין הקצה התחתון של השפתיים לבין פי הטבעת. לעמתים הוא איזור רגיש למגע לחץ וחום ויכול להיות רגיש למגע מיני. 

קרום הביתולין: 

היא הרקמה אשר מכסה את פתח הנרתיק , יש בו כמה סדקים אשר מאפשרים להפרשות הוסת לצאת.

נמתח בדרך כלל על פני חלק מפחת הנרתיק , ייתכנו גיוונים רבים לפימצורתו, גודלו ועוביו.

יש נשים שנולדות עם קרום בתולין חלקי או ללא כל כרום בתולין.

או לאבד אותו בגיל צעיר עם תרגילים מסוימים, בנוסף המגע המיני אינו קורע תמיד את כרום הבתולין.

הוא פשוט מותח אותו. ברוב הנסיבות המגע המיני של האישה הראשון אינו מלווה במידה רבה של דימום ואינו מכאיב. 

הנרתיק ואיברי מין הפנימיים: (אנטומיה מינית של האישה)

הוא איבר מין פנימי שרירי, מופנה כלפי מעלה בזווית של 45 מעלות, כשהוא מכוון באלכסון לעבר קצה הגב.

יכול לשנות את צורתו וגודלו. כדי שיהלום ויתלבש על האיבר, קטן או גדול.

לכן הבדלים שבין ריברי המין של האשה והגבר אינם גורמים בד"כ לקשיים מיניים.  

במצב שאין גירוי מיני: דפנות הנרתיק שקועות

אצל אישה שלא ילדה:

אורך הדופן האחורי של הנרתיק 8 ס"מ בממוצע. ואילו אורך הדופן הקדמי הוא 6 סנטימטרים בערך.

אחרי הלידה גדל הנרתיק, ומאבד מגמישותו. ישנם תרגילים המומלצים לחיזוק השרירים התומכים בנרתיק,

כך שהתרגילים משפרים את גמישותו, ומוסיפים להנאה המינית. 

חלקו הפנימי של הנרתיק מרופד במשטח דומה לרפידה שבתוך הפה.. הרירית (מוקוזה) היא המקור לשימון הנרתיקי.

בנרתיק אין פלוטות הפרשה אבל יש כלי דם לרוב. 

יש מעט מאוד עצבים , יחסית, מלבד בקרבת פיו. כתוצאה מכך שני השלישים הפנימיים של הנרתיק אינם רגישים, יחסית , למגע או כאב. 

נקודה ג'י:  

( נקודת גרפנברג) חלק טוענים כי באמצע בין עצם החיק לבין צוואר הרחם לערך, רגיש באופן מיוחד לגירוי אירוטי.

מתוארת כאוסף של רקמות בגודל שעועית קטנה המצב בלתי מגור. וכשהרקמה מגורה, היא מתנפחת ומגיעה לגודל של מטבע גדולה ואף ליותר מזה.

נקראה כך על שמו של הרופא הגרמני ששיער את דבר המצאותה ב 1950. לאדאס וויפל ופרי בספר "נקודת ג'י" קבעו,

לאחר בדיקה של 400 נשים , כי נקודת ג'י זוהתה בכל אחת ואחת ביהניהן, כך שבעבר התעלמו ממנה ע"פ רוב,

מכיוון שבמצב של אי גירוי מיני היא קטנה יחסית וקשורה לאתרה.

ממצאים אחרים של מחקר אחר אשר השתתפה בו וויפל בעצמה הראה כי ניתן למצוא את נקודת ג'י אצל ארבע נשים  מתוך אחת עשרה.

כמו כן, במחקרים של מסטרס וג'ונסון שנעשו במכון מצאו כי רק לפחות מ- 10% מתוך מדגם של מאה נשים שנבדקו בקפידה,

היה איזור של רגישות מופלגת בדופן הקדמי של הנרתיק, או אוסף רקמות התואם את התיאורים  השונים של האיזור הזה. 

בנוסף, לעוד מחקר של אלזייט ולונדונו, דבע שלא יכול למצוא ראיות ותימוכין של נקודת ג'י,

אף כי רבות מהנשים שנבדקו גילו סימנים של רגישות אירוטית בדופן הקדמי של הנרתיק. 

הלן קפלן כתבה : הידיעה כי לנשים רבות יש אזורים אירוטיים רגישים מאוד בנרתיקיהן התורמים להנאה ולאורגזמה,

אינה חדשה ואינה שנויה במחלוקת. 

צוואר הרחם: 

הוא חלקו התחתון של הרחם הבולט לתוך הנרתיק. נשים שלא הרו, צוואר הרחם נראה כמו כפתור ורוד חלק שפניו הם עגולים ובתוכו חור קטן באמצע. 

מפי צוואר הרחם (cervicalos) נכנסים תאי הזרע, וההפרשה הוויסתית עוברת לתוך הנרתיק. אין קצות עצבים בצוואר הרחם,

אם מסירים את צוואר הרחם באמצעות ניתוח ההנאה המינית של האישה לא נפגמת. 

תעלת הצוואר: 

מעבר דמוי שפופרת בין צוואר הרחם לבין חלל הרחם. כולל הרבה פלוטות מפרישות , היוצרות רירית.

סמיכותה וצמיגותה של רירית צוואר הרחם, משתנית בשלבים השונים של המחזור הווסתי, בתגובה לגירויים הורמונאליים משתנים.

מיד לפני הביוץ ובמהלכו (כשהביצית משתחררת מהשחלה) ההפרשות הן דלילות ומימיות.

בתקופות אחרות הן סמיכות שמהוות פקק רירי החוסם את הכניסה אל צוואר הרחם. 

אנטומיה מינית של האישה

הרחם: 

הוא איבר שרירי חלול המעוצב כמו אגס הפוך, משוטח במידה מה מהחלק הקדמי לאחורי. אורכו לערך 7.5 ס"מ ורוחב 5 ס"מ. 

הרחם כולל כמה חלקים: 

רפידה פנימית של הרחם (האנדומטריום), משתנה במהלך מחזור הווסת, בה משתרשת הביצית בתחילת ההריון. 

המרכיב השרירי של הרחם (המיומטריום), הדופן השרירית מקלה על צירי הלידה. הרחם נשמר במקומו בחלל האגן ע"י שש רצועות.

זווית הרחם, מלוכסנת בד"כ ביחס לציר של תעלת הנרתיק. הרחם נוטה ברבע מהמקרים אחורה וכ 10% קדימה .

רחם מקובע במקומו ע"י רקמה מצולקת או דלקת עלול להיות גורם לכאב. בפעילות המינית וטעונה תיקון כירורגי. 

החצוצרורות: 

מובילי הביתציות, מתחילים ברחם ונמתחים לאורך 10 ס"מ הצידה. הקצוות המרוחקים של החצוצורות הם דמויי משפך ומסתיימים בשלוחות ארוכות.

הדומות לאצבעות ונקראת פימבריה המרחפות בקרבת השחלות. הרפידה הפנימית של החצוצרות כוללת קפלים ארוכים של רקמה,

המכוסים ריסים דמויי שיער, סיליה, החצוצרות נוטלות את הביציות המיוצרות ונפלטות ע"י השחלה הסמוכה להן, ואז מהווה מקום המפגש של הביצית והזרע. 

אנטומיה מינית של האישה

השחלות: 

הן מבנים זוגיים המצויים משני צידיו של הרחם. גודלם כגודל שקדים בלתי (כ 1.5*3*3 סנטימטרים),

והן נשמרות במקומן ע"י רקמה חיבורית המתקשרת אל הרצועות הרחבות של הרחם.

לשחלות שני תפקידים נפרדים: ייצור ההורמונים (ובמיוחד האסטרוגן והפרוגסטרון) ויצור הביציות, פליטתן ושחרורן. 

כבר בהיותה ברחם של אימה באמצע היריון מכילות שחלותיה של התינוקת  6 עד 7 מיליון ביציות עתידיות רובן מתנוונות לפני הולדתה,

כ- 400,000 ביציות שטרם הבשילו מצויות בתינוקת עם היוולדותה ושום ביצית חדשה אינה מתעצבת לאחר זמן זה.

במשך הילדות מפחית הניוון את מס הבציות עוד. הביציות הלא בשלות עטופות בתוך כמוסה דקה של רקמה בצורת זקיק. 

כשהילדה מתחליה לעבור את מחזור הווסת, הגיעה לבגרות המינית כל מחזור מצויין ע"י תהליך של הבשלה,

שבמהלכו כמה ביציות בלתי בשלות מתחלקות פעמיים, מחלקות את החומר הגנטי לשניים. באמצעות התהליך הזה הנקרא חלוקת ההפחתה, מיוזיס,

מתחלקת כל ביצית צעירה לארבע תאים, ורק אחד מהם הוא ביצית בשלה (אובום). 

אף כי מס זקיקים מתחילים לגדול במחזור בד"כ מתפתח רק אחד מהם לנקודה שבה הוא נע אל פני השחלה,

מתפוצץ ומשחרר אז את הביצית בתהליך הנקרא ביוץ . פחות מ- 400 זקיקים מעורבים בדרך כלל בביוץ במשך שנות פוריותה של האישה. 

אנטומיה מינית של האישה

איור: מבט חזותי במערכת הרביה הנקבית

איור: חתך צד פנימי במערכת הרביה הנקבית

השדיים: 

אף כי אינם ממערכת הרביה הם בהחלט חלק מהאנטומיה המינית, הם מסמלים מיניות, נשיות ויופי.

אך בחלק מהתרבויות אינם מייחסים שום חשיבות אירוטית לשדיים.

לגודל שידיים אין שום ראיה המלמדת כי איזשהו קשר לרמת העניין המיני של האישה. בעצם נשים רבות אינם מרגישות כשמלטפים את שדיהן.

ואישה שמגיבה מינית כשמنטפים את שדייה , תגובתה לא קשורה לגודל השדיים. השידיים הם בלוטות זיעה שעברו שינוי.

בד"כ השד השמאלי גדול במקצת מן הימני. כל שד כולל חמש עשרה עד עשרים אונות מחולקות של רקמהבלוטתית.

כשכל אונה מנוקזת ע"י תעלה. הנפתחת אל שטחה העליון של הפטמה. האונות הבחוטתיות מוקפות ע"י רקמות שומן וסיבים , המעניקות לשד את יציבותו ורכותו.

הפטמה מצויה בקצהו של השד ומכילה בעיקר סיבים שריריים חלקים. ומערכת של קצות עצבים הגורמת לה להיות רגישה ביותר למגע וחום.

עור הפטמה נמשך עוד כסנטימטר אחד ליצירת הטבעת אשר גורמת לפטמה להתקשח ולהזדקף. 

אנטומיה מינית של האישה

איור: מבנה חיצוני ופנימי של חזה אישה